החלטה בתיק צ"א 22787-04-11

הבקשה

משלהי שנת 2008  התנהלה ביחידה הארצית לחקירות הונאה חקירה גלויה   נגד המשיבים 1-4 (להלן יחדיו: " החשודים" וכל אחד לחוד בשמו או בציון מספרו כמשיב) בחשד לביצוע עבירות שוחד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (הלבנת הון ועשיית שימוש ברכוש אסור).

ביום 13.4.11 פנתה עו"ד אביה אלף מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה  לבית המשפט בבקשה למתן צו זמני ברכוש במעמד צד אחד. בבקשתה מסרה   כי הפרקליטות מתעתדת להודיע לחשודים שיוגש נגדם, כפוף לשימוע (פרט למשיב 2 שבעניינו לא יתקיים שימוע), כתב אישום בעבירות הנ"ל.

על פי הבקשה ניתן, במעמד נציגי הפרקליטות והמשטרה בלבד,  צו ארעי ברכוש שתוקפו עד לדיון בבקשה במעמד הצדדים.  הצו הטיל עיקול והקפאה על  שלושה טיפוסי רכוש: (1) חשבונות בנק, (2) נדל"ן (3) פוליסות ביטוח, קופות גמל וקרנות השתלמות. חלק הארי מן הרכוש הוא של החשודים  וחלקו הוא של קרובי משפחה  (יתר המשיבים לבקשה דנן), אם במשותף עם מי מן החשודים ואם בנפרד מהם.

ביום 26.4.11  קוים דיון בבקשה במעמד הצדדים. לאחר שמיעת טענות הצדדים הצעתי שיתקיים מפגש בין באי כוח המשיבים לבין גורמי הפרקליטות לשם השגת הבנה והסכמה בעניין צמצום היקף התפרשותו של הצו הזמני.  הצדדים קיבלו את ההצעה ולפיכך עיכבתי את מתן ההחלטה בבקשה (תוך הותרת הצו הארעי על כנו).

ביום  7.5.11 הודיע עו"ד נבות תל צור כי לא הושגה הבנה מספקת בין הצדדים וכי לכן  צריכה להינתן החלטת בית המשפט בבקשה. בו זמנית ביקשה הפרקליטות שיינתן צו של בית המשפט לצמצום בהיקף התפרשותו של הצו הארעי. החלטה כזאת ניתנה מייד (להלן: " הצו הארעי המתוקן") .

עתה עליי ליתן החלטתי בבקשה להפוך את הסעד הארעי לסעד זמני שיעמוד בתוקפו עד להגשת כתב אישום או למשך 90 ימים (מיום מתן הצו הארעי) לפי המוקדם מביניהם.

נימוקי הבקשה

סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון (להלן: " החוק") מורה שמשהורשע אדם בעבירה לפי סעיף 3 או 4 לחוק יצווה בית המשפט על חילוט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי הרכוש שבוצעה בו העבירה או ששימש לביצוע העבירה או שהושג כתמורה לביצוע העבירה (להלן: " הרכוש"). אם לא נמצא רכוש של הנידון  די הצורך האמור, יצווה בית המשפט על חילוט רכושו של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או שהעביר אותו לאחר בלא תמורה ובלבד שהמימון או העברת הרכוש בלי תמורה כאמור נעשתה לפני שבוצעה העבירה.

סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים (להלן: " הפקודה") מניח בידי בית המשפט המחוזי סמכות ליתן, קודם להגשת כתב אישום,  צו זמני ברכוש כדי להבטיח את אפשרויות החילוט שיתגבש עם הכרעת דין מרשיעה. הפקודה מורה כי צו זמני ברכוש יינתן אם הוגשה בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז הנתמכת בתצהיר שיש יסוד סביר להניח שהרכוש עלול להיעלם או שעלולים לבצע בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט. צו זמני זה יפקע בתום 90 ימים מנתינתו אם לא יוגש בתוך כך כתב אישום.

מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה טוענת בבקשתה כי בידי הפרקליטות ראיות לכאורה חזקות כדי הוכחת אחריות החשודים לעבירות המקימות בסיס להוראת חילוט ברכוש ולמתן צו זמני כאמור; כי הרכוש מושא הבקשה הוא רכוש של  החשודים או רכוש שהועבר בידם לקרובי משפחה (המשיבים 5, 6) בלי תמורה וכי יש חשש שיבוצעו פעולות להברחת הרכוש ולהעלמתו באופן שיסכל את אפשרויות החילוט בתום ההליך השיפוטי.

עיקר טיעוני המשיבים

עו"ד תל צור, בא כוח המשיבים 1 (צבי בר), 5 (אבנר בר - בנו של צבי בר), 6 (יואב בר - בנו של צבי בר) , 7 (ריבה בר - רעייתו של צבי בר)  ו-10 (דפנה בר - כלתו של צבי בר). הניח לפתח טיעונו הנחה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לחשודים. הנחה זו נבעה מכך שעד לדיון לא הייתה לבאי כוח החשודים זכות לעיין בחומר החקירה. ברור שתקפותה של הנחה זו היא עד לעיון בחומר החקירה. פרקליט המשיבים  הציב את התנגדותו לצו המבוקש על מסגרת טיעון משולשת.

טענתו הראשונה היא שהליכי החילוט כמו גם הליכים זמניים ברכוש נועדו מעיקרה למלחמה בארגוני הפשיעה ובקרטלים של סוחרי הסמים. אין מקום, כמדיניות תביעתית, לשלב באופן מלאכותי  עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ולצרפן לעבירות "רגילות" (בתוכן גם עבירת שוחד) שאינן בגדר התנהלות של ארגוני פשיעה או קרטלים של סוחרי סמים. שילוב מלאכותי שכזה מטיל על הנאשם שהעבירה המיוחסת לו היא "שגרתית" תיוג (סטיגמה) של שיוך לארגון פשיעה. ענייננו הוא כגון זה. הפרשה אף נוצלה למטרות פוליטיות שכן המשיב מס' 1 הוא ראש העיר רמת גן ויריביו הפוליטיים מנצלים את ההליך דנן כדי להצביע עליו כמי שעומד בראש קבוצת פשיעה.

הטיעון השני הוא שתכליתו של הצו הזמני מיועדת למנוע סיכול אפשרויות חילוט עתידיות. אין מקום להוצאת צו כזה כאשר מפני הדברים לא מתעוררת סכנה להברחת רכוש או העלמתו. החקירה הגלויה בעניין דנן נמשכת כבר שנתיים ימים. אילו שיוו החשודים לנגד עיניהם אפשרויות של הברחת רכוש או העלמתו היו מסתמא נוקטים פעולות כאלה כבר מזמן. בשלב הדיוני הנוכחי; היינו טרם הגשת כתב אישום, מעמד החשודים אינו נבדל ממעמדם לאורך שנות החקירה.  כשם שעד כה לא התעורר חשש להברחת רכוש אין סיבה לחשש הזה כעת. ההליך דנן כמוהו כהליך של מעצר קודם משפט או כהליך של עיקול רכוש במסגרת הליכים אזרחיים, ששניהם מיוסדים  על "סיכון".בהקשר  של מעצר הסיכון הוא לשלום הבריות או להליך השיפוטי. בהקשר של עיקול אזרחי הסיכון הוא של הברחת רכוש וסיכול האפשרות להיפרע מן הצד המפסיד במשפט. כך גם כאן הצו הזמני נקוט על הסיכון לסיכול אפשרויות חילוט עתידיות. בענייננו הסיכון הזה מועט מאוד. אין חשש להימלטות מן הארץ. אין חשש שהמשיב 1 שמתגורר בביתו עשרות שנים והוא נטע מושרש במדינת ישראל יפטר מרכושו ומביתו רק כדי שלא להעמיד את הרכוש בסכנת חילוט.

הטיעון השלישי הוא שיש מקום להבחנה בין המשיבים השונים. בעוד שלעניין החשודים אין צורך בדקדקנות יתרה לעניין טיבו של הרכוש שכלפיו מכוון הצו, במקום שמדובר במשיבים שאינם חשודים החוק מסייג את אפשרויות החילוט וכפועל יוצא את היקף ההתפרשות של הצו הזמני לרכוש שהתקבל מן החשוד לאחר זמני ביצוע העבירה שלא בתמורה.

לפי זה לעניין בניו של המשיב 1, היינו המשיבים 5 ו-6, אין מקום להחלת הצו על זכויות שהתקבלו או נרכשו שנים לפני שהעבירה הנטענת נעברה. יש בתוך מכלול הרכוש שעליו חל הצו הארעי גם רכוש של המשיבים 5, 6 החורג מגדר הניתן לחילוט. אין מקום לעניין בני משפחה לעשותם ערבים לכלל הרכוש שבגינו התבקש הצו הזמני. לעניין אשתו של המשיב מס' 1 הצו הזמני חל על בית המשפחה. לגב' בר זכויות שוות בבית לאלה של בעלה. כיוון שהבית נרכש הרבה זמן לפני מועדי העבירה, אין כל מקום להטיל עיקול על חלקה של גב' בר בבית.

עו"ד אדרת בשמו של המשיב 4 חיים גייר הצטרף לטיעון העקרוני שנשמע מפי עו"ד תל צור והוסיף ששולחו לא נחשד בעבירות הלבנת הון ולכן ספק אם ניתן להטיל צו זמני על רכושו כל עיקר. יתר על כן החשד המיוחס לו הוא בהקשר לסכום של 100,000 $ ולפיכך אם יינתן צו עליו להיות מוגבל לרכוש בהיקפה של העבירה הנטענת.

עו"ד מעוז בשמו של פלוני לא התנגד לעיקר הצו. הוא קיים משא ומתן עם נציגי התביעה והגיע איתם להבנה על כך שהצו יחול על בית בהרצליה פיתוח ששוויו רב; הרבה מעבר לסכום העבירה. הוא ביקש שהצו יוסר מעל חשבון פיקדון בבנק בהיקף של 250,000 ש"ח בלבד. סכום זה אינו מספיק כדי כיסי מלוא סכום העבירה המיוחסת. על כן ממילא יהיה צורך להיפרע מן הבית. על כן די בהטלת הצו על הבית.